נעה תשב שבעה על מות בעלה, עדו חוברה ז"ל, בבית ההורים בשוהם

עדו חוברה ז"ל נהרג בשבת בבוקר, ה-7 לאוקטובר, כשיצא יחד עם חבריו לכיתת הכוננות בקיבוץ סופה, להילחם במחבלים שחדרו לקיבוץ ולהגן על יושביו. זהו ספורם של בני הזוג חודרה שרק לפני חודש ציינו 7 שנות נישואים

פורסם בתאריך: 14/10/2023 22:19

נעה (33), בתם של אילן ורונית רואי, מראשוני שוהם, גדלה והתחנכה בשוהם, בוגרת תיכון מדעים. אתמול, יום שישי, ליוותה נעה בדרכו האחרונה את בעלה, עדו חוברה (36), שנפל בקרב על הגנת קיבוץ סופה, בה התגוררו בארבע השנים האחרונות, וחזרה עם שלושת ילדיה לבית ההורים בשוהם.

עדו ונעה הכירו כשהיו סטודנטים להנדסת מערכות מידע באוניברסיטת בן גוריון.

נעה: "הייתי אז בת 22, המפגש הראשון שלי עם עדו היה כשהייתי צריכה להגיש עבודה ראשונה בתכנות ולא כל כך הסתדרתי איתה, והוא היה חברותי ותמיד דיבר עם כולם. שמתי לב שהוא יודע את החומר ממש טוב, אז הצקתי לו עד שהוא עזר לי לסיים את העבודה. הוא עזר לי בשמחה ולימד אותי כמו מורה, לא גילה לי את הפתרונות. עדיין לא הפכנו לזוג. הייתה פעם נוספת כששנינו רבנו על כסא. בשנה הראשונה ללימודים כולם רבים על השורה הראשונה, מגיעים מוקדם בבוקר ותופסים מקום. שנינו תפסנו את אותו כסא ופשוט רבנו עליו, עד שמישהו זז והתפנה מקום נוסף. לקראת הסימסטר השני עדו הזמין אותי לצאת איתו. סיפור מצחיק, כי אני לא ממש הייתי בטוחה שהוזמנתי לדייט. חשבתי שאולי הוא מתכוון למפגש עם חברים משותפים, בדיעבד גם לו היה אותו חשש, אבל בסוף רק שנינו הגענו, ומשם התחיל הסיפור שלנו".

נעה ועדו נישאו בשנת 2016. בחודש שעבר חגגו השניים שבע שנות נישואים. לאחר שלא קיבלו זכאות לרכישת דירה בשוהם במסגרת "מחיר למשתכן", עברו בני הזוג להתגורר ברחובות, שם גם נולד בנם הבכור, גיא, כיום בן 5. לפני ארבע שנים, כשעדו ונעה מגלים שהיא בהריון עם תאומות  (גל וגוני) הם מחליטים לעבור לגור בקיבוץ סופה, שם גרים הוריו של עדו. "בהתחלה אמרנו 'נראה איך זה יעבוד', כי עדו עבד בתל אביב פעמיים בשבוע, אבל אז פרצה הקורונה ונמשכה זמן רב ולא ממש הצלחנו לבדוק איך החיים מתנהלים עם עבודה בתל אביב, לכן החלטנו להגיש מועמדות לחברות בקיבוץ. עברנו הצבעה והתקבלנו כחברים. אני זוכרת שכתבתי אז בפייסבוק: "האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק".

בשבת בבוקר, לפני שבוע בדיוק, התעוררו נעה, עדו וגיא בן ה-5 (שתי הבנות התאומות התארחו באותה העת אצל ההורים שלה בשוהם) לאזעקות צבע אדום שנשמעו ברחבי הקיבוץ. הם נכנסו לממ"ד ועדו שהיה גם חבר בכיתת הכוננות, קיבל הודעות על חשש לחדירת מחבלים. עם הזמן הרבש"צ רשם בקבוצה שהוא כבר חיסל ארבעה מחבלים.
לעדו לא היה נשק בבית, אבל הוא ידע כי סגן הרבש"צ  מנוטרל בשל ניתוח שעבר והחליט שהוא ילך אליו לקחת את הנשק. "לפני שהוא יצא, יצאתי איתו רגע מהממ"ד החוצה לעזור לו להתארגן ולהכניס לי ולבן שלנו עוד קצת דברים לממ"ד, וכבר אז אנחנו רואים שהבית שלנו נפגע ממה שנראה כמו ירי כדורים. אנחנו מתחילים להבין שמשהו קורה. עדו הכין את כל הדברים, הוא הוריד את הדברים שלו מהמילואים מהבוידם, את האפוד, את הקסדה, אני שמתי לו על הראש את הקסדה, והוא נעל אותנו בממ"ד, מוודא שהוא נועל אחרינו את הדלת. נכנסתי לממ"ד, עדו כתב לי שהוא מחכה שיבואו לקחת אותו, אמרתי לו: "בסדר, רק תגיד לי כשאתה עם נשק", הוא אמר לי "יצאתי", ואחר כך כתב לי, "אני עם נשק" וזהו, זאת ההודעה האחרונה שהתקבלה ממנו. ידענו שהמצב חמור, אבל לא ממש נפרדתי ממנו, חשבתי שאם כבר חוסלו ארבעה מחבלים, האירוע ככל הנראה עומד להסתיים.  עדו הוא שיריונר, רס"ן במילואים, אז רק שאלתי אותו, "אתה יודע מה עושים, נכון?" והוא ענה לי: "כן, אני יודע". סמכתי עליו, וככה הוא הלך".
הודעת הווטצאפ האחרונה שנשלחה מעדו לנעה, הייתה ב-11 בבוקר, השעות נוקפות, חברים מכיתת הכוננות שלחו הודעות בקבוצה של הקיבוץ ורק עדו לא מראה סימן חיים. "בהתחלה כתבתי לרבש"צ: "תגיד לי מה קורה, תעדכן אותי", והוא לא ענה. שלחתי הודעות בקבוצה של הקיבוץ: "מישהו ראה את עדו? מישהו יודע איפה הוא?" אין תשובה והשעה כבר שש בערב. כל הזמן הייתה לי הרגשה לא טובה. בשלב הזה, אחרי מספר הודעות ששלחתי לרבש"צ , אני מחליטה לכתוב לו: "תקשיב, אני עם סכין בממ"ד", עדו השאיר לי סכין כי בהתחלה הוא נכנס עם סכין לממ"ד שיהיה לנו, והוא השאיר לי אותו, "אם אתה לא אומר לי מה קורה, אני משתמשת בו". בשלב הזה, הוא שלח אליי את אמא שלו, אחותו ובן זוגה שהתארחו בקיבוץ בחג. הם הגיעו אליי  לא כדי לבשר לי משהו, הם לא ידעו בעצמם, אבל לפחות שאני לא אהיה לבד. ככה ישבנו כולנו בממ"ד, עד שהגיע אבא של עדו".

רק בערב, כשאבא של עדו, מתנדב במד"א כנהג האמבולנס של הקיבוץ, הגיע אליה הביתה, נעה מבינה שהנורא מכל קרה. "ראינו על הפרצוף שלו. שאלנו, אבל בלי מילים. הייתה שתיקה".
עדו נהרג, ככל הנראה, בין השעות 11:30 ל-12:00 ובמהלך כל אותן שעות שהה במחיצתו אביו.

לנעה חשוב לספר את סיפור גבורתם של עדו וחבריו לקיבוץ שבזכותם ניצלו חיים של רבים. "זה נס שלא קרה לנו דבר כשהיינו בממ"ד, אבל הוא התרחש הודות לגבורתם של אנשים כמו עדו והחברים. עדו מת בגלל שהוא עשה את מה שהוא צריך לעשות, הוא עשה מעל ומעבר, ואני רוצה שכולם ידעו על כך".

עדו ז"ל נקבר בקיבוץ נחשון, בו מתגוררת משפחתו של אמו.

לקיבוץ סופה, כאמור, נעה לא יכולה לחזור. נכון לעכשיו, היא שוהה בבית ההורים בשוהם עם שלושת ילדיה. "אם הייתי יכולה לחזור לקיבוץ ולהנציח אותו, זה מה שהייתי עושה. לא יודעת אם, מתי ובאילו תנאים, אבל יום אחד אני אחזור לקיבוץ סופה". 

נעה תשב שבעה החל ממחר ועד יום רביעי ה-18/10 ברחוב החבל 9 בשוהם.